up למעלה

איך נראים חייהם של מגדלי הבקר בארץ? – Mako

אנו לבקר: איך נראים חייהם של מגדלי הבקר בארץ?

להיות מגדל בקר בישראל זה לא מקצוע, זה דרך חיים. פגשנו שלושה מגדלי בקר ישראלים שמתמודדים עם הקשיים באחד של אחד המקצועות העתיקים בעולם בעולם אבל לא מוכנים לעזוב את השטח בשביל שום דבר. או בקיצור, הטוב, הרע והפרה

כמעט שש בבוקר. בשעה כזו קשה לנו להבדיל בין פרה לכלב, אבל העגלים בעדר של מושב קשת כבר ערים ומחכים בתור לבופה של ארוחת הבוקר. אם תשאלו אותם, טוב להם באדמת הבזלת של רמת הגולן. במהלך היום הם מסתובבים בשטחי המרעה המרשימים בלי הרבה דאגות ובלילה מתכנסים ביחד לשינה (בתנאי שאין להקת תנים או זאבים רעבים).

מאחורי כל עדר פרות עומד בוקר על סוס. תכירו את נתנאל טאובר ממושב קשת ברמת הגולן, הוא בשנות השלושים לחייו עם ילדים קטנים בבית וחי את החלום הפרטי שלו להיות קאובוי בישראל. נתנאל מכיר את המקצוע מאז שהיה נער במושב. אחר כך הוא התגייס לצבא ומשם חזר למשרה מלאה בעדר. את הטיפול בפרות ובעגלים הקטנים מתחילים בזריחה. ארוחת בוקר, טיפולים אם צריך או חיסונים, ואז יציאה לשטח הפתוח אל המרעה.

מעונה לעונה

בינינו, לא מדובר בעבודה קלה, ונתנאל אומר שחייבים לאהוב את העבודה עם הבקר, להתחבר לאדמה ולאנשים כדי לשרוד. “העבודה עם בקר היא הרבה עבודה בשטח ואתה מתעסק במגוון דברים. אתה לומד על בריאות, על תהליכים פיזיולוגיים וגם עובד עם הידיים. חוץ מזה יש הרבה שיתוף פעולה בין האנשים, גם בגולן וגם באופן כללי בתור ענף. אתה לא תמצא הרבה תחרותיות, אנשים מאוד מפרגנים ועוזרים אחד לשני, הקשיים גם מלכדים אותנו”.

זה משתלם להיות קאובוי? זה כלכלי?
“התשובה מורכבת. אתה חי את השטח בכל עונות השנה – בסתיו אתה מתחיל להרגיש את הרוחות, אתה מריח את האדמה אחרי הגשם הראשון והעשב מתחיל לנבוט, זה לחיות את החלום. בסופו של דבר, אני חושב שיש ביקוש לבשר מתוצרת ישראל ואם ייתנו לאנשים לבחור ויספרו להם את האמת על הטיפול בעגל ועל החקלאי הישראלי שמרוויח, הם יילכו על זה”.

יש עתיד למקצוע הזה?
“לא באמת לומדים את המקצוע הזה בשום מקום ולכן הניסיון הוא מאוד חשוב. יותר מזה, לא הרבה מחזיקים מעמד ולוקח הרבה זמן להכשיר. אני כן רואה צעירים וחושב שיש עתיד. נכון שהפרנסה היא קצת קשה אבל עובדים”.

ומה אתה חושב על אלו שיגידו שאתה תורם לסבל של בעלי החיים?
“אנחנו מגדלים את בעלי החיים ודואגים להם עד כמה שאפשר. תשמע, אין מה לעשות, בני אדם צריכים בשר וזה מזון שהאנושות אוכלת אלפי שנים. למרות שאין לי כמובן בעיה גם עם אנשים שלא רוצים לאכול בשר”.

על ראש הגבעה

ומהגולן אל הר הגלבוע, שם הפרות צובעות אותו בחום-אדום. יש אנשים שאפשר לומר שממש נולדו למקצוע, אחד מהם הוא ארז כהנר. הוא רווק שמתגורר בקרוואן ב”חוות יערות הגלבוע” ומעיד על עצמו שהוא כבר 20 שנה במקצוע. אם תשאלו אותו, לדהור בשדות על סוסים כמו קאובוי זה כבר מזמן לא הדבר הכי מגניב בארץ. “בשנים האחרונות מאוד קשה להתפרנס מהמקצוע הזה. יש לנו תחרות מאוד גדולה בגלל הייבוא והיו שנות בצורת שמאוד פוגעות ביכולת שלנו לגדל את בעלי החיים. לכן רוב האנשים שנמצאים במקצוע הזה לא הגיעו לזה בגלל הכסף”.

אתה לא רוצה להרוויח?
“בוא נגיד שכמעט בכל עבודה אחרת שעשיתי לפני זה הייתי מתפרנס יותר בקלות ויותר בכבוד. אבל אני עושה היום את מה שאני הכי אוהב. אתה חי בטבע ולא רק שאתה חי בטבע אתה חי יחד איתו. אתה מתפרנס ממנו ואתה גם חייב לחיות ביחסי שלום עם הטבע כי מי שמנסה להילחם בעיקר נפגע. קשה מאוד לשרוד אם אתה לא עובד לפי החוקים הבסיסים ואם אתה לא מתחשב במרעה או ביער וכמובן בבעלי החיים. אתה חייב להכיר את הטבע ולחיות לפי החוקים שלו בשביל שתצליח”.

מגדלי הבקר לבשר בישראל (מדובר במספר קטן יחסית) רועים על שטח פתוח שמגיע לכמעט 20% משטחי המדינה, ככה שהרבה אדמות נשמרות כמו שהן בזכותם. חוץ מזה, בזכות המרעה נמנעות הרבה שריפות יער וקוצים. אז אם חשבתם שמדובר במקצוע הולך ונכחד, כנראה שמגדלי הבקר יהיו איתנו עוד הרבה. “יש עוד משהו חשוב מאוד שאנחנו עושים. ברגע שחקלאות תיעלם מישראל ולא רק גידול בקר, נהיה לחלוטין תלויים בייבוא וזה מצב בעייתי מאוד. יש צעירים שבאים לעבוד בתחום הבקר אבל קשה להראות להם אופק כי במקום שלחקלאות תהיה זכות קיום הפכנו למשהו מיותר. אבל החקלאות מאוד חשובה למרות כל ההייטק, מכמה שבבי מחשב תצליח לשבוע אם לא תצליח לקנות מזון?”

ובשר מתוצרת הארץ באמת יותר טוב?
“נגיד את זה ככה, הבשר המיובא הוא פחות איכותי. ברור לגמרי שבשר פרימיום שיש בפולין למשל או ברומניה, לא יגיע לשוק הישראלי אלא לשוק המקומי. זה לא רק עניין של כמה כסף אתה משלם – אני אוכל רק בשר שאני יודע בדיוק מאיפה הוא בא”.

תוצרת הארץ

טיירי מונס ממושב נאות גולן הוא אחד הבוקרים הכי ותיקים בסביבה. מאז שעלה מבלגיה בסוף שנות השמונים הוא מגדל בקר במרעה וכיום הוא מנהל משק משפחתי עם עדר די גדול בדרום רמת הגולן. במקביל, טיירי עומד בראש אגודה חקלאית שיתופית בגולן שבה חברים 32 מגדלי בקר וצאן מהאזור שנלחמים בבירוקרטיה וגם על האפשרות להתפרנס בכבוד.

מה האתגר הכי גדול שלך?
“מעבר לגניבות, לפלישות על האדמה ולעבודה עם העדר, האתגר הכי גדול מבחינתי הוא ליצור שוק של תוצרת מקומית, שלציבור תהיה מודעות לאיכות של הבשר שגדל בישראל. היום אתה יכול להיכנס לאטליז ויגידו לך שזה בשר מקומי אבל זה פשוט לא נכון. לכן אנחנו, מגדלי הבקר ברמת הגולן, עובדים היום עם ‘חי בריא’, שזו יוזמה של מעקב גנטי אחרי הבשר משלב הגידול ועד לצלחת. הרעיון הוא ליצור מעקב אחרי בעלי החיים, לוודא שהם מטופלים בצורה טובה ולתת חותמת לבשר עוד לפני ששמתם עליו את הרוטב”.
לכתבה לחץ כאן
MAKO

שווה לקרוא

הבוקרים של רמת הגולן – ynet

הבוקרים של רמת הגולן – ynet

הם רוכבים ואוכלים: הבוקרים של…
קרא עוד
קבב של בוקרים – Walla אוכל

קבב של בוקרים – Walla אוכל

המתכון הישראלי של השף ניר…
קרא עוד
גודל פונט